מניסיונותיי עם פסיכולוגים
לפעמים, אני מרגיש שאני הולך לפסיכולוג עבור הלגיטימציה לדבר רק על עצמי, מבלי להתעניין באחר. זו ההזדמנות שבועית להיות אנוכי לחלוטין בשיחה. המחשבה הזו מציקה לי עד אין קץ, משום שהיא גורמת לי לחשוב על כל המקצועות שקיימים רק כדי שאנשים יוכלו להיות אנוכיים בנוחות, מבלי להתחשב באחר. מזונה ועד למלווה בכתיבה. חלק בי תוהה אם יש הבדל בין דבר לדבר, אם זה משנה עבור מה אדם משלם כל עוד מקבל נתח אנוכי מזמנו של אחר. וגם אני מהווה חלק מכלכלת תשומת הלב הזאת, גם אני משלם, גם עבור משלמים אחרים (אבל, אני מתנחם, זה עדיף על האנשים האנוכיים - בין אם בשיחה ובין אם במיטה - אשר אפילו לא טורחים בעניין התשלום).
