מחברות
היטלטלתי מארץ לארץ ומעיר לעיר זמן ארוך, אך השנה חניתי לתקופה במקום יחיד והזדמן לי לפתוח אחד מן הארגזים שהותרתי באחסון. שם מצאתי שש מחברות: כל אחת ממקום שונה, בעולם או בזמן, להן כריכות ייחודיות, גדלים נפרדים, עובי אחר. בכולן מילאתי רק מספר דפים ראשונים, השאר נותרו ריקים. את כולן שלפתי בזהירות מהולה בצער והנחתי על שולחן הכתיבה שלי, משתוקק לתקן את העוול. ידעתי שהצער הוא לא על המחברות או על המילים שלא נכתבו, אלא על כך שיש אנשים ששכחתי מאחור, בהם רשמים ספורים ממני, שתמיד תכננתי להשלים, אך עתה לעולם לא אזכה. כמה הייתי רוצה להותיר יותר, כמה הייתי רוצה שיידעו. אך הזמן מוגבל, ולי, היו מחברות אחרות למלא.
