מה שרואים משם
כשהייתי צעיר פקפקתי תמיד בחיבתם של אחרים. אם חשבו אותי ליפה, הייתי מתמרמר על שאינם מחבבים אותי בזכות אישיותי, אם אהבו אותי משום טוב לבי, הייתי מתעצב שאינם חושבים שאני מבריק, אם מצאתי חן בעיניהם בשל מילותיי, הייתי נפגע שאינם נמשכים אל מראיי. מגוון תירוציי לדחיית אהבה התרבה כמספר האנשים שאהבו אותי עם הזמן, כי אף תשובה לא הייתה יכולה לספקני באמת. לפרקים אף שקלתי שמא איש אינו יכול לאהוב את כל-כולנו. לעתים, חשבתי שאולי די בכך להיות נאהב בחלקים, כי מי מאיתנו באמת מסוגל להכיר את כל-כולו של אחר? ורק לאחרונה עלה בדעתי שמעולם לא עצרתי לתהות, אם אולי כל אותם אנשים ראו בי דבר-מה, שפשוט נותר כל הזמן נסתר מעיניי.
