לעומת הנצח
כשהייתי צעיר מאוד נתקלתי בגרפיטי, ממש על הקיר שמול בית הספר היסודי. 'מה זה חצי שקל לעומת הנצח?' תהתה הכתובת בכתב עבה, שחור ומכוער. והדבר באמת עורר בי מחשבה כילד, מהו הנצח, מה משמעותו של חצי שקל לאדם שהנצח עומד לרשותו? מחשבות גדולות לראשי הקטן, שאולי רימזו על העומד לבוא.
כשהייתי בתיכון חלפתי שוב ליד בית ספרי הישן, וגיליתי שמישהו עדכן את הכתובת, שעתה אמרה, 'מה זה חמישה שקלים לעומת הנצח?' – הדבר גרם לי לחייך, ולתהות למי שייכת אותה יד אלמונית ששרטטה את הגרפיטי המקורי, והאם זו אותה אחת שעדכנה את שער הנצח לאחר שנים. מצאה חן בעיניי המחשבה שלמרות שהנצח נותרו באינסופיותו, שער המטבע, הריבית והאינפלציה העלו את הסכום המונח כנגדו.
שנים אחר כך, קרה כי חלפתי פעם נוספת ליד הכתובת הנושנה. התעריף הספיק לעלות, גיליתי בהפתעה, ועתה הכריזה: 'מה זה חמישה עשר שקלים לעומת הנצח?' – עדיין באותו כתב יד שחור ומכוער, שלא הראה מיומנות רבה בשימוש בספריי צבע. הייתי כבר בשנות העשרים לחיי והמחשבות על הנצח, קצת בדומה לתעריף השקל ההולך ומאמיר, הלכו ותפסו עוד ועוד מקום בי. התחלתי להאמין שעל אף שלעומת הנצח, כל הדברים מקבלים חשיבות פעוטה, יש ביניהם כאלה שחשיבותם צומחת עם השנים. וגם אם הנצח הוא אינסופי ובלתי נתפס, אני עצמי בהחלט סופי, והנתח שהם תופסים בי נותר נרחב מאוד בהשוואה לשנים שעמדו בפניי.
