הפעולה האוטומטית

כמה פעמים התחלתם לחשוב מחשבה מכאיבה, ומצאתם עצמכם מושיטים יד אל הטלפון במקום? כמה פעמים נכנסתם לפייסבוק, דפדפתם בטינדר, גלשתם באינסטגרם, העליתם תמונה והמתנתם עד שתגיע תגובה, הודעה? אולי אתם לוקחים את הטלפון לשירותים בבקרים, לצפות בסרטוני יוטיוב כדי שלא תצטרכו לסבול אפילו את הזמן הקצר הזה לבד עם עצמכם? כמה פעמים התחלתם שיחה וירטואלית עם מישהו אחר כדי לא להשתעמם או להתמודד?

ניסיתי להימלט מכל אלה בימים שבהם טיילתי בארצות אחרות. אבל כל דרכי הבריחה הללו היו נגישות לי גם שם. נלחמתי בכולן בנפרד ובכל פעם שהבסתי אחת, הפסדתי לאחרת. הייתי אמור לכתוב ספר חדש, כי קרוב לשנתיים חלפו מאז הוצאתי אחד, אך אם הייתי מדחיק את הדחף להציץ במספר הלייקים באינסטגרם, הייתי מוצא עצמי צופה בסרטון, או מציץ בטוויטר. נדרשה מחשבה מודעת והמון סבלנות כדי לא להיכנע להרגל. כדי לשבור ולתעל אותו למקום חיובי, לכתיבה, לפעילות גופנית או, כששום דבר לא עזר, להכנת תה.

אין זה תהליך מהיר, חליטה של תה. יש להרתיח את המים, לבחור חליטה, למלא קנקן ולהדליק נר במבער הקטן שלי, השומר אותו חם. התהליך עזר לדחף להירגע, הקל את חוסר-הנחת שתקף אותי ואפשר לי לחשוב.

באחד מאותם התקפי הכנת-תה קדחתניים, עלה בדעתי הרעיון לספר שברצוני לכתוב. בן-לוויה, קראתי לו במחשבתי. מקום לברוח אליו, לא בשונה מספל התה שלי, שיפנה רגע למחשבה מודעת. הרי אין בבריחה כשלעצמה דבר רע, לשם כך נסעתי בעצמי למדינה אחרת, זה המקום שאילו אנו בורחים שפוגע בנו. הדברים שהופכים את החשיבה אוטומטית, עייפה, קהה. מי לא הרים ראשו ממסך מחשב או טלפון ולא הרגיש בחילה קלה מכך שכבר חלפה שעה, או יותר? מה שאני זקוק לו, הבנתי, הוא מקום מפלט. בכל פעם שדחף ההימלטות יתעורר בי, אגש לספר הזה ואכתוב עמוד אחד. ובצדו האחר, אותיר מקום ריק, לעתיד לבוא.

אינני טוען שרעיון הספר ריפא אותי מהנטייה האוטומטית. לשם כך נדרשת עבודה ממושכת וממוקדת, מלחמה עצמית של ממש. כי זו תולדה של שנים של הרגלים רעים שהצטברו בתוכנו. ואם יש דבר שלמדתי עם השנים הוא שבעבודה עצמית אין קיצורי דרך.

אבל אולי אם פעם ביום, לא יותר מכך, ברגע מסוים שבו היד תישלח אל הטלפון, או העכבר ינוע לכיוון לשונית בדפדפן, אפתח את הקובץ ואכתוב עמוד אחד, אולי אז, לא אחזור מיד לפעולה האוטומטית שעמדתי לעשות ואחליף אותה בדבר-מה אחר, כל דבר, שבאמת רצוי לי, שאיננו סתם הרגל. ואולי כך, ההרגל יתחיל להישבר.

ובפעם הבאה, אהסס מעט לפני שאשלח את היד.

ואלך להרתיח מים לתה.