האושר
חיפשתי בתוכי נושא מכאיב לכתיבה, ולא היה. הסתכלתי בתוך הלב, בכליות, בקיבה ובקישקעס, ואמנם שם מצאתי אכזבות וחרטות ועצב, ולא מעט צער, אבל הכול כבר היה לעוס וטחון ומעוכל וקשה, והיה עדיף להשאיר את זה שם כדי שלא לפתוח פצעים ישנים. ניסיתי לחפש מחוצה לי, במזווה, בעיתונים, בחדר השינה, אפילו באישה שאני אוהב, אבל לשווא, הכול היה טוב, או כמעט טוב, ומה שלא היה כזה לא נראה מספיק חשוב כדי לדבר עליו. ורגע אחד חשבתי שאולי אכתוב על החיפוש אחר כתיבה, אבל זה היה ממש נדוש ומיותר, וגם לא באמת נכון, כי לא חיפשתי בשום מקום אלא שכבתי על המיטה וצפיתי בתקרה ודמיינתי את העתיד, וחייכתי הרבה ובשקט, כדי שלא להפריע לעתיד להתרחש. וכשקמתי, היה עדיף בהרבה שאכתוב על כך שאני מאושר.
