אבל-מה-אם
פגיעות ישנות באמון מפתיעות אותך ברגעים משונים. בשיחה עם זר ידידותי שנראה פתאום חשוד, בהזדמנויות שעליהן לפתע נדמה שכדאי לוותר, בהרפתקאות שהיה אפשר לצאת אליהן ועכשיו עושות רושם מסוכן. הן מורחות שכבה חדשה של אבל-מה-אם על המציאות, מותחות עוד קו שבו המחשבה יכולה להתקדם, או לסגת, מעניקות צורה נוספת, שלא הכרת, לפחד. כאילו היו צלקת ארוכה על הגוף הנמתחת בתנועות מסוימות, ואין לך אלא לנשום עמוקות ולזכור שמותר לחשוש. אך החשש לא יעלם עד שלא נצבע עליו במספיק שכבות חדשות של חוויה, עד שה-אבל-מה-אם יהפוך לדבר לפלל לו, ולא להתמלא מפניו באימה.
