חסין
פעם האמנתי שאני חסין לפגעי החיים, ושלא משנה איזו מהלומה אלה ינסו להנחית עליי, לא אתכופף בפניהם. אז לא הבנתי שהחיים אדישים אליי, ואין להם שום עניין להכות בי. אם מהלומות באות, הן לא מהם, אלא מאנשים אחרים. לפעמים, הללו נועדו להכניס כדי אותי למסגרת (אבל אינני מתאים למסגרת! הייתי צועק. אבל אין זה משנה. די מכות במקומות הנכונים, ותתחיל להתאים. גם אם בדוחק, גם אם בכאב רב), לפעמים כדי להגן על עצמם מפניי (גם לומר 'לא' לאהבה של אדם זו פגיעה. ואין זה משנה שאיש לא התכוון לפגוע). והיו גם אחרות, שנבעו מאנוכיות, או סתם חוסר מחשבה, או מהתנגשות שאף אחד לא התכוון לה. וכך נסדקתי במקומות לא צפויים, התכופפתי לצורות שונות, שעם הזמן הפכו קבועות, ואיבדתי חלקים מרובים, שפעם נדמו כה חשובים, בלתי ניתנים להפרדה.
