מכתב לתה - מיותם
שלום תה,
אתמול חוויתי חוויה מוזרה. המוזרות שבה, היא, שאני לא בטוח אם אכן אני חווה אותה, או חווה את החשש מהתממשותה של אותה חוויה.
החוויה המדוברת היא חוויה של החמצת הזדמנות; משמעות הדבר, היא, שאינני בטוח אם אני חווה את החמצת ההזדמנות או חווה את החשש, שמא החמצתי את אותה ההזדמנות.
כך או כך, הרגשתי שכדאי שאשתף איתך את שאלתי בנושא, בתקווה לעצה טובה, או לפחות לאוזן קשבת.
איך, לדעתך, אפשר להתמודד עם ההחמצה, והרגשות המלווים לה(כמובן בהקשר הרומנטי), או אולי איך לפתור את הבעיה שנוצרה עקב העובדה שהחמצתי את ההזדמנות הזאת?
המצב שבו אני שרוי, הוא, שהשלכותיו של אותה ההחמצה, הן האפשרות שלא אפגוש את אותה הבחורה עוד, או, ואולי גם - שמישהו אחר ניצל את אותה ההזדמנות שאני החמצתי.
תודה רבה.
שלום יותם,
אנא סלח לי על העיכוב הארוך בתשובתי. מכתבים רבים ממתינים לתשובה, ואני איני מספיק להגיע לכולם בעת הנכונה.
האם זהו מכתב לפרסום במדור "מכתבים לתה"?
אתה שואל שאלה קשה מאין כמותה. סיפוריי תכופות עוסקים בהחמצת הזדמנות ובהשלכות התחושה, אך תשובה אמתית איני בטוח שאוכל לספק לך. עם זאת, אשיב לך כפי שאני משיב לעצמי לעתים.
כשאני מחמיץ הזדמנות, זהו הדמיון שמענה אותי יותר מכל. כי ככל שהוא עשיר ועז יותר, כך אני מסוגל לדמיין בדיוק מה החמצתי וכיצד הדברים היו עשויים להתנהל. זו מחשבה מגוחכת, כמובן, כי לעתיד יש אלפי אפשרויות, ואני, משום מה, מתמקד באחת, זו שהצליחה. אני יודע זאת, ועדיין מתייסר.
מצד שני, אני תמיד שואל עצמי: מדוע ויתרתי על ההזדמנות? מה היו סיבותיי, והאם ההחמצה היא מחיר סביר לשלם עבורן. אולי לא רציתי באשמה המתלווה להזדמנות הזו, אולי חשתי, עמוק בתוכי, שמחוץ לרצון לגלות להיכן תוביל, איני באמת מאמין שסופה של ההזדמנות יהיה טוב. לא עבורי, לא עבור האישה שבה מדובר.
לדאבוני, אין תשובה נכונה. העתיד האחר ידהה לאטו, והמסלול שבו בחרתי יהפוך לבסוף לזה שבו ברצוני להיות. בדרך כלל. במקרים אחדים, מעטים, ההחמצה תהפוך לחרטה. וגם זה בסדר. חרטה היא רגש חיובי לטעמי.
אם צר לך על ההזדמנות הזו, תמיד תהא ההזדמנות הבאה. אבל הרי, הזדמנויות ואנשים יש למכביר - השאלה הגדולה היא תמיד: האם זה אדם שעליו הייתי צריך לוותר? אל תצמצם אותו לכדי הזדמנות. חשוב: אילו הייתי יכול, בכל זמן נתון, להיות עמו, האם עדיין הייתי בוחר בכך.
אולי זו דרכי להתמודד. לעתים.
שלך,
תה.
