מכתב לתה - מעדי
היי תה,
יש לי שאלה בשבילך.
האם אהבה כלפיי בן אדם נשארת לנצח?
תמיד שמעתי על בני זוג שנפרדים בגלל קשיים ולא בגלל אהבה שנגמרה. וכך, כל אחד ממשיך בדרכו, גם במציאת בן זוג חדש.
אבל מה קורה כאשר יש מפגש עם אהבה שכזו? אהבה ישנה?
האם הרגש תמיד יהיה שם?
תודה רבה,
אשמח לתשובתך
עדי.
שלום לך, עדי,
סלחי לי על שכה התעכבתי להשיב. רבים המכתבים שקיבלתי בחודש האחרון, ופשוט לא הייתי מסוגל להשיב לכולם בזמן.
שאלתך היא אחת מאותן שאלות שחוששני שבאמת אין לי תשובה טובה עבורן. אבל אשיב לך את תשובתי שלי לעצמי:
כשאנו אומרים שאנו אוהבים אדם, שנים לאחר שכבר נפרדנו, למה אנו בעצם מתכוונים? האם האדם שאהבנו נותר ללא שינוי כל אותן שנים, כממתין בתוך בועת זמן לרגע שבו ניפגש שוב? האם אנו עצמנו באמת לא הפכנו שונים מדי? גדלנו, עולמנו התרחב, טרגדיות פקדו אותנו, גם שמחות לאינספור - האמנם נותרנו האדם שאהב?
עבורי, נכון יהיה לומר שאי-שם, בזמן אחר, קיימים שני אנשים שאוהבים אחד את האחר. בהווה שלהם, הנצח מעולם לא הגיע אל סופו. וכך יהיה לעד.
אולם אולי את מחפשת תשובה פחות פואטית מזו. אולי את פשוט רוצה לדעת אם שני אנשים שאהבו תמיד יחזרו להרגיש את העבר בעת מפגש.
אני חושב שהדבר תלוי באנשים, עדי. רובנו, אני חושד, אם אהבנו באמת - אהבה מהסוג שנצרב בכוח אל תוך הלב - נרגיש משהו לפחות. אולי שבריר מאותו רגש ישן, אולי הצפה פתאומית, שיטפון של רגשות וזיכרונות שהיה נדמה עד אותו הרגע שיבשו לחלוטין.
גם אם הדבר קורה, לרגע, אין זה בהכרח אומר שמשהו יתחדש. זה תלוי היכן כל אחד נמצא. האם הוא מאושר במקומו, האם הסיבות שגרמו לפרידה עדיין תקפות, האם כל מה שאירע מאז אותם ימים לא גרם לאהבה להפוך חמוצה-מתוקה.
אני קורא את מילותיי, וכפי שחששתי, לא הייתה לי תשובה טובה להציע לך. אנא סלחי לי.
מחר טוב לך,
תה.
