מכתב לתה - מנוי

היי תה, אני ניסיתי לכתוב לך באתר שנתת אך לצערי, לא מצאתי. אני מקווה שתוכל לענות על שאלתי פה.

תמיד אמרו לי שהזמן מרפא הכול, בסדרות רומנטיות ואפילו אימא. אני די צעירה כדי לדעת זאת, ואני לא ״אזכה״ בלב שבור, עוד הרבה זמן. לפחות ככה אני חושבת. אבל, האם מבחינתך, אתה מאמין במשפט הזה? אתה מאמין בכך שהזמן מרפא הכול?

שלך, נוי.

שלום לך, נוי,

האם אני מאמין שהזמן מרפא הכל? תלוי מה הוא ריפוי בעינייך.

פעם כתבתי: "יש דברים שהזמן מרפא כמו גרזן, בכך שהוא כורת אותם ומשאיר אחריו מום. יש גבול למספר הלבבות שאפשר לרפא כך. מניסיוני, אחד, בדרך כלל."

הזמן מעמעם, הזמן משכיח. הוא נוטל את העוקץ מזיכרונות (אך גם את המתיקות). הוא מרחיק אותך אט-אט מרגע השבר, וכל היאחזות לא תצלח כדי להותירך במקום. האם זה ריפוי? לא לטעמי. אבל אולי זה משכך כאבים חזק דיו כדי שאדם יוכל להמשיך לנוע - והתנועה, כידוע, תורמת מאוד לריפוי.

חשבי על הזמן כעל ים, ואנו נישאים עליו כגלים. הולכים ומתרחקים מנקודת המוצא שלנו, עד שאיש כבר אינו יכול לומר היכן היא הייתה, אם בכלל מדובר באותו הגל. אבל אנו יודעים, אנו זוכרים, כי פעם נשברנו על החוף.

תודה לך על שכתבת לי,

שלך,

תה.

#התכתבות