top of page

אטלס

  • תמונת הסופר/ת: תה
    תה
  • 7 בפבר׳ 2016
  • זמן קריאה 1 דקות

אני מתגעגע לימים שבהם אטלס היה מונע מהעולם לנוח על כתפינו. זכור לי היטב הזמן ההוא, לפני ששחו. זה היה לפני שנים רבות, כשעוד היה אפשר להביט בו ולחשוב שהוא האדם החזק ביותר בעולם. לפני שהגיע היום ובו התחיל לשאול אותי מה שלום אמא, ואיך אנחנו מסתדרים בלעדיו.

פוסטים אחרונים

הצג הכול
תובנה פתאומית

אי-אז, כשהייתי צעיר, האמנתי שהעולם תמיד יוותר במקומו ואני במקומי. עד שבאחד

 
 
 
מבעד לסדק הדק

מבעד לסדק דק בחלון חיי, אני מחליף מילים עם אנשים אחרים. אולם גם סדק דק יכול להיות חשוף מדי, אם אדם עומד עירום מצדו האחר.

 
 
 
היית לי לשמש

השמש אינה מחייכת, היא אינה משקרת, או מלטפת. היא אינה קופחת בזעם, ואף לא מעניקה או מנשקת ברכות. השמש איננה אדם. ובימים ההם, את היית לי לשמש.

 
 
 
bottom of page