top of page

שוב במכונת הזמן

  • תמונת הסופר/ת: תה
    תה
  • 28 בנוב׳ 2015
  • זמן קריאה 1 דקות

באוטובוס אתה משעין ראשך אל זגוגית החלון בעייפות. הנוף חולף לנגד עיניך בקצב אחיד, אך אתה אינך רואה. אינך בוחר שנה או תאריך לנסיעה, אלא תקופת חיים המכילה אדם אחר. תמונת פניו היא הדלק היחיד הנחוץ כאן.

הזמן לתחנת היעד ארוך מאוד, נדמה ששנים חולפות עד שמגיעים. לפתע אתה מוצא עצמך בתחנה, מבוגר מכפי שציפית או רצית להיות. עדיין קצרה הנסיעה מכדי להכיל את כל הזיכרונות שהיה ברצונך לחיות מחדש.

פוסטים אחרונים

הצג הכול
תובנה פתאומית

אי-אז, כשהייתי צעיר, האמנתי שהעולם תמיד יוותר במקומו ואני במקומי. עד שבאחד

 
 
 
מבעד לסדק הדק

מבעד לסדק דק בחלון חיי, אני מחליף מילים עם אנשים אחרים. אולם גם סדק דק יכול להיות חשוף מדי, אם אדם עומד עירום מצדו האחר.

 
 
 
היית לי לשמש

השמש אינה מחייכת, היא אינה משקרת, או מלטפת. היא אינה קופחת בזעם, ואף לא מעניקה או מנשקת ברכות. השמש איננה אדם. ובימים ההם, את היית לי לשמש.

 
 
 
bottom of page