שוב במכונת הזמן
באוטובוס אתה משעין ראשך אל זגוגית החלון בעייפות. הנוף חולף לנגד עיניך בקצב אחיד, אך אתה אינך רואה. אינך בוחר שנה או תאריך לנסיעה, אלא תקופת חיים המכילה אדם אחר. תמונת פניו היא הדלק היחיד הנחוץ כאן.
הזמן לתחנת היעד ארוך מאוד, נדמה ששנים חולפות עד שמגיעים. לפתע אתה מוצא עצמך בתחנה, מבוגר מכפי שציפית או רצית להיות. עדיין קצרה הנסיעה מכדי להכיל את כל הזיכרונות שהיה ברצונך לחיות מחדש.
