top of page

שיחות אחרונות

  • תמונת הסופר/ת: תה
    תה
  • 8 בספט׳ 2015
  • זמן קריאה 1 דקות

פעם לא היה מושג כזה בטלפון, שיחות אחרונות. גם לא היו הודעות, שיחוחים ומסרונים המסודרים לפי הסדר שבו נשלחו ונוהלו. לא היית יכול לראות אדם נדחק, יום אחר יום, במורד הרשימה, כאילו כדי לסמן את התרחקותו האטית מהחיים שלך. לא היה ניתן לראות את כל השיחות וההודעות שבאו אחריו, את האנשים וענייני היומיום שנצברו לאטם והפכו אותו לדבר שבעבר. אי אפשר היה לגלול במורד אותה רשימה ארוכה כדי להגיע לאיש שפעם תמיד עמד בראשה, או לדעת בדיוק נורא מה היה תוכן השיחה האחרונה.

איני יודע מי האדם האכזר שהמציא את המושג הזה, שיחות אחרונות. הייתי מעדיף בהרבה אם היו נקראות: שיחות שתמו לעת עתה. עד לפעם הבאה.

פוסטים אחרונים

הצג הכול
תובנה פתאומית

אי-אז, כשהייתי צעיר, האמנתי שהעולם תמיד יוותר במקומו ואני במקומי. עד שבאחד

 
 
 
מבעד לסדק הדק

מבעד לסדק דק בחלון חיי, אני מחליף מילים עם אנשים אחרים. אולם גם סדק דק יכול להיות חשוף מדי, אם אדם עומד עירום מצדו האחר.

 
 
 
היית לי לשמש

השמש אינה מחייכת, היא אינה משקרת, או מלטפת. היא אינה קופחת בזעם, ואף לא מעניקה או מנשקת ברכות. השמש איננה אדם. ובימים ההם, את היית לי לשמש.

 
 
 
bottom of page