הגינות
הלילה החל חולף, מסיר לאטו גלימתו הקרירה מעל העיר. נאהבים זעו באי-נחת במיטותיהם לתחושת הזמן הקצוב שלפתע נראתה לעין, שתיינים הביטו בשמיים המתבהרים בצער, וכמה זוגות טריים התפלאו לגלות שהעולם המשיך במרוצתו. אחדים אף ניסו להיאחז באימרתו הכהה של הליל העוזב בכוח, רועדים למגע האור הגס על עורם החשוף. אך הלילה קטף עצמו בנחישות והתרחק לו.
אין זה הוגן, מלמלתי כשעבר על פניי, רק עתה עצמתי עיניים. והלילה חייך בעדינות, נאנח בצער, והמשיך בדרכו על אף הכל. אולי מישהו היה זקוק לו יותר במקום אחר.
