הקורא
יש לי ספרים שיודעים כשאיני בסדר. מן המדף הם ניבטים אליי כשאני שב אל החדר, פושט מעיל ארוך, משליך צעיף על גב כיסא ביד רועדת ומשתרע על המיטה בבגדים מקומטים. בלאט הם מצקצקים זה אל זה, רשרוש דפיהם נופל על אוזניים עייפות. שוב, הם לוחשים כשאני נאנח, שוב הוא חושב עליה. כמה קשה ודאי להיות אדם, הם מסכימים ביניהם, הסיפור כבר תם אך האיש ממשיך להיכתב.
