top of page

אביר

  • תמונת הסופר/ת: תה
    תה
  • 6 בפבר׳ 2015
  • זמן קריאה 1 דקות

כבר החליד השריון הזה, שפעם כיסה היטב דמותך השבורה. סימני קרבות ישנים שעיטרוהו נקברו תחת שכבות החלודה הרבות. כאן הייתה שריטה ארוכה ממאבק על אהבה שאבדה, שם שקע שמקורו כבר נשכח. לא מהלומה או מכה הכניעו צורתו לבסוף, רק חוסר השימוש הארוך. כך גם קרה יום אחד עם הלב.

פוסטים אחרונים

הצג הכול
תובנה פתאומית

אי-אז, כשהייתי צעיר, האמנתי שהעולם תמיד יוותר במקומו ואני במקומי. עד שבאחד

 
 
 
מבעד לסדק הדק

מבעד לסדק דק בחלון חיי, אני מחליף מילים עם אנשים אחרים. אולם גם סדק דק יכול להיות חשוף מדי, אם אדם עומד עירום מצדו האחר.

 
 
 
היית לי לשמש

השמש אינה מחייכת, היא אינה משקרת, או מלטפת. היא אינה קופחת בזעם, ואף לא מעניקה או מנשקת ברכות. השמש איננה אדם. ובימים ההם, את היית לי לשמש.

 
 
 
bottom of page