סוגיה באהבה - מקרן
שלום תה,
כבר מספר חודשים שאני קוראת את הסיפורים הנפלאים וההגיגים מעוררי המחשבה פרי עטך בנושא האהבה, ובגלל שהשאירו אצלי רושם עז רציתי לשמוע (כלומר לקרוא) את דעתך בנושא מסוים.
השנה ימלאו לי 18 שנים ולא חוויתי אהבה. כמובן שאני עוד צעירה ולכן איני ממהרת, אך נראה שרוב הצעירים בגילי כן חוו לפחות מערכת יחסים אחת. במילה אהבה איני מתייחסת להתעניינות נסתרת במישהו, אהבה מבחינתי מבוססת על עבר משותף - זו גם הסיבה שאינני מאמינה באהבה ממבט ראשון, דרך אגב.
אני חושבת שאין טעם בלמהר לתוך מערכות יחסים בגיל הזה, משום שהם (ובתוכם למען האמת גם אני) עדיין ילדים ועוד הרבה צפוי לפנינו, הרבה חוויות ואנשים שיבואו וילכו, והרי רוב הסיכויים ששום קשר שיחל בתיכון לא יניב שום דבר טוב ורק יגמר בפגיעה בצד אחד או בשניהם. אלא אם כן זו מערכת יחסים שטחית לחלוטין כמו שקורה לרוב אצל תלמידי תיכון, אבל לא על כך אני רוצה להתמקד.
תשומת ליבי מופנית בעיקר ל”אהבות הנעורים” כפי שרבים הנזכרים בנוסטלגיה קוראים לכך. רוב מערכות היחסים בגיל הזה לא נמשכות עד זקנה, אז האם יש טעם בכלל לנסות ולהיפגע? אתוודה ואומר שאהבה נראית לי כדבר מפחיד - מצד אחד אני כמהה אליה, ומצד שני אני חוששת מהמאמץ ובעיקר מהסיכון שכרוכים בה. כמו שנאמר בסרט “She” (קונספט טיפשי אבל הסרט הצליח לרגש): “אהבה היא טירוף מקובל חברתית”. לכן גמרתי בליבי שאשתדל להימנע ממערכות יחסים מיותרות עד לשלב שבו ארגיש שאפשר להתחיל לחפש אהבה שתוביל להקמת משפחה. זו אולי אמירה מעוררת גיחוך משום שאי אפשר “לחפש” אהבה, אבל זו בינתיים התוכנית, כדי להרגיע את החששות לפני ההיתקלות עם הדבר האמיתי, אם אזכה לכך.
מה שאני מנסה לשאול הוא: האם כדאי להימנע מאהבות הנעורים כדי למזער את הפגיעה?
אני חוששת שהצטיירתי במכתב זה כהרבה יותר תמימה ממה שהייתי רוצה להאמין שאני. אך עם זאת, אני פונה אליך, בתור מישהו שהצליח להציג את עצמו כבקיא בתחום, להתייעצות.
מעבר לכל זאת, אני זוכרת שכתבת שאתה מקווה שדרך כתיבתך אתה מעורר אצל הקורא זכרונות. ובכן, אין לי ספק שאתה מצליח היטב במשימתך, אך רציתי לומר לך שאתה מצליח גם במשימה קשה הרבה יותר, והיא לעורר אצל הקורא רגשות מזכרונות שלא חווה עדיין.
תודה מקרב לב על זמנך, ואני מקווה שקריאת תהיותיי חסרות הניסיון לא גרמה לך טרחה רבה מידי,
קרן.
שלום קרן,
הרשי לי לנחם אותך ולספר כי את אהבתי הראשונה שלי חוויתי בגיל מבוגר ממך. כך שאין לך מה לחשוש בעניין, אם אומנם היה חשש. משום כך, אני יכול גם לספר לך שאין זה משנה מתי מגיעה האהבה הזו. במובנים רבים, תמיד חויים אותה כאילו היינו ילדים. ראיתי זאת באנשים שהתאהבו גיל 16, ראיתי זאת בכאלה שלא גילו אהבה עד גיל 30. יש דברים שלא לומדים עד שלא מנסים אותם.
הרעיון של להמתין לאהבה עד שתהיי מוכנה למשפחה הוא לא מגוחך. יש תרבויות בהן הוא מקובל לחלוטין. פחות בעולם החילוני, אומנם, אבל רק חשבי על ה"שידך" הדתי ותראי שאין הדבר כה רחוק מהקיים.
עם זאת, השאלה היא מה מניע אותך. אפשר בהחלט לחפש אהבה, ואפשר בהחלט להימנע ממנה. אבל בהנחה שאת חיה בחברה חילונית, חושבני שלא תצליחי בכך. אינטראקציה מתמדת עם בני המין השני מובילה להיכרות. היכרות מובילה לחברות, וחברות, תכופות, מובילה אל אהבה. ועוד מהמין הקשה ביותר.
האם אני חושב שצריך לחוות מערכות יחסים עד שמוצאים את הדבר האמתי? לא. אני חושב שזה קורה תכופות, מתוקף הזמנים. בספרי יש קטע קצר: "חלפו ימי האורנג'דה, חלפו ימי הזיפ. לא נשחק כבר 'טור או יאס', לא נצעק 'כוס או נֶמֶר'. כעת איש אינו מתאהב עוד בגיל 15, ואוהב עד גיל 70. ובלילה הארוך, מלמל לי זיכרון: בזמני, לנוסטלגיה היה טעם אחר."
הכרתי זוגות מבוגרים רבים שמעולם לא ידעו אדם אחר. דור לאחר מכן, הכרתי גרושים אינספור. ובמרחק דור נוסף, מצאתי אנשים שחוו עשרות מערכות יחסים לאורך שנים קצרות.
אפשר להכיר אדם אחד ולאהוב רק אותו עד סוף חייך, אל תטילי בכך ספק. אבל משום אפשרויות הבחירה, המודעות לשפע, הדבר הופך נדיר יותר. אולי זה לטובה, אולי זה לרעה. ודאי, אין סיבה להישאר עם מי שאינו מתאים לך. וגם אם הוא מתאים, לפעמים אתה אינך מתאים לו.
אז בתשובה לשאלתך: לא, איני חושב שיש טעם להימנע מאהבת נעורים כדי למזער את הפגיעה. אני חושב שהפגיעה תכאב כך או כך. כי אם פגשת את האדם הנכון בנעורייך, אשרך. ואם פגשת אותו כשבגרת מעט, גם כן. אך לעתים מאוד נדירות אפשר לדעת מראש אם האדם שלפנייך ישאר עד סוף חייך. חבל להחמיץ אותו רק משום שאינך בטוחה.
מגוחך לחשוב עליי כעל בקיא בתחום האהבה. אבל אנשים שואלים, ואני משיב את דעתי. דעה שתכופות הכניסה אותי לצרות.
רק אציין, שזה בסדר להימנע ממערכות יחסים שטחיות אם אין לך בהן עניין. כשאני הייתי נער תיכון (לפני אי-אילו שנים), מצאתי עצמי לעתים תמהה מה מחבר את הזוגות הצעירים שראיתי. זה בסדר להמתין לאדם בו באמת תרצי. רק אל תילחמי בעצמך רק משום שאינך בטוחה שהוא האדם לבלות עמו את חייך.
הדמיון עושה פלאים, קרן. אך יש מילים שאת פשרן אנו למדים רק מחוויות המציאות.
תודה לך על שכתבת לי,
מחר טוב לך,
תה.
