על הממציא טריליון ומכונת האהבה
פעם פנה אליי הממציא הידוע טריליון בתקווה שאוכל לעזור לו לבנות מכונת אהבה.
המכונה שתכנן נועדה לפתור את המחסור המשווע באחד מהמצרכים הנדירים בעולם, זה ההולך ומתכלה בקצב מהיר מכל האחרים. לתכניתו הייתה מטרה בלתי-אנוכית בעליל: אהבת חינם לכל. לא עוד ירעבו ההמונים לשביב חיבה.
משום שידעתי שכוונותיו של טריליון טובות הסכמתי במהירות להושיט יד ורגל. כדי לבנות מכונת אהבה, הסביר, ראשית צריך להבין מה היא אהבה. ומכיוון שראה בי מומחה לתחום, ביקש ממני לפרט לו בנושא.
לא רציתי לאכזב את הממציא, שעל אף היותו מדען מבריק הבין מעט מאוד בבני אדם. תחת שאסביר לו טעותו, שינסתי מותניי וניגשתי למלאכה.
תחילה הקראתי לו את כל שירי האהבה הגדולים והקטנים שנכתבו בהיסטוריה האנושית, ומאלה היו לא מעט. מהם פרש אלגוריתם מורכב, ששלף לא רק את מילות המפתח שבטקסט, אלא גם את מילות המנעול ומילות הבריח.
באלגוריתם זה לא היה די, כך התברר, שכן המכונה לא הרגישה שהיא בתקופה טובה לקשר, ואולי מה שהיא באמת רוצה זה לחוות את החיים. מיד הוסיף לכל העניין מפסק לקריאת משמעויות לוואי ומצמד מגביר-רגש, אבל המכונה רק פרצה בבכי, טענה שאיש אינו מבין אותה וביקשה שיניחו לה לנפשה.
על אף עיכובים אלה סירבנו לוותר, ואחוזי תזזית שבנו למלאכה בעט שלופה ובמפתח ברגים. פתחנו למכונה חשבון פייסבוק וטוויטר. בפייסבוק היו לה רק 30 חברים, אבל בטוויטר התאספו להם 3999 עוקבים ונרשמו שלוש הודעות פרטיות. הוספנו לבנק הזיכרון שלה אוסף קומדיות רומנטיות מכל התרבויות ביקום, חיבה עזה לסוגת הפנטסיה וגומות חן. לאחר כל זאת, שקעה בדממה מוחלטת.
"מכונה," שאל טריליון, "את שומעת אותי?"
"כן," ענתה.
"ואתה מכונת אהבה? אתה אוהבת?"
"כן, מאוד." ענתה המכונה בזמזום נעים.
"מצוין," קרא טריליון ורקע ברגליו. "עשיתי זאת, תה. מעתה, אהבה לכל!"
שנינו פצחנו בריקוד נלהב לתגלית. אך המכונה אמרה בפסקנות, "לא, אהבתי שמורה רק לאחד."
"מה?" שאלנו שנינו, וחדלנו לרקוד. "מה אמרת?"
"אמרתי שרק לאחד אני מוכנה להעניק אהבה."
"הקשיבי טוב, מכונה," אמר טריליון, שהתרגז מן ההכרזה האנוכית, "את מכונת אהבה, יש לך תפקיד מאוד ברור, לאהוב."
"ואף על פי כן, אני מכונת אהבה המוכנה לאהבת יחיד. אני מכונה מונוגמיסטית ומונוגמית, אך לא שמרנית, חלילה. הדעות שלי בנושא מאוד ליברליות."
לפני שתפקע סבלנותו של הממציא הדגול, מיהרתי להתערב. "את מי בעצם את בכלל אוהבת, מכונה יקרה?"
"אתה באמת רוצה לדעת?" שאלה בביישנות חשמלית.
"כמובן," אמר טריליון. "אחרת איך נוכל לבחון את אהבתך בכלים אמפיריים?"
"אוי, פרופסור טריליון," צחקקה המכונה. "כמה מתאים לך."
"ובכן, מי מושא האהבה שלך?"
אך המכונה כבר נתקפה גל צחקוק לא-רצוני, ואני התחלתי חושד שהתשובה ברורה לי.
משכתי את טריליון לעברי ולחשתי על אוזנו. "אני חושש שהמסכנה התאהבה בך!"
"בי? מה פתאום שהמכונה תתאהב בי?" תהה טריליון בקול רם.
"ברור שבך, טיפשון," אמרה המכונה. "אני מכירה את שניכם הכי הרבה זמן, ובבחירה בינך ובין תה...."
"סליחה?" נפגעתי.
"אין זה חשוב כרגע," אמר טריליון והתחמק מהמחמאה. "את בבירור שוגה. מכונה לא יכולה לאהוב."
"אז לשם מה בנית אותי?"
"טיעון טוב, ואני מברך את המעגלים הלוגיים שלך, שבניתי במו ידיי, על ההיסק הזה. אבל את מכונה, ואני אדם. ונניח שהייתי משיב לך אהבה, איך בדיוק את מצפה שזה יעבוד בינינו?"
"אתה מעוניין להקים משפחה?" שאלה המכונה.
"בהחלט לא."
"עניין רב אתה מוצא בשפתיים רכות, בעור מלטף ובשינה זוגית?"
"מעט מאוד וכמה שפחות עבורי!" אמר טריליון. "השינה שלי טובה מאוד לבד, תודה רבה."
"חסרה לך חברת אנשים אחרים?"
"כל ענייני הוא בניית מכונות ומתמטיקה תיאורטית."
"אז מי תתאים לך כבת זוג יותר ממני?" שאלה המכונה. "אני מכונה. איתי לא יהיו לך שפתיים רכות, לא שינה זוגית, לא משפחה. בלילות נשוחח על משוואות דיפרנציאליות, אהובי, ובבקרים נבנה מכונות קטנות ומתוקות לעצמנו. אתה מבין, נועדנו להיות יחד."
"רעיונותייך מגוחכים ושוגים ברומנטיקה יתרה," אמר טריליון. "תה, אמור לה."
"מניין לך בכלל שהאהבה שאת חשה היא אמתית," ניסיתי. "אין לך לב."
"ורד, בכל שם אחר..." ציטטה לנו.
"אינך חושבת שזה משונה מעט מצדך לאהוב את טריליון? הוא הרי בנה אותך, הוא יותר דומה לאב מאשר למאהב."
המכונה התמוגגה. "פיתחתי תסביך אדיפלי כנראה. וזה רק מוכיח את הנקודה."
"ובכן, גם אם את אוהבת אותי, לי אין כל עניין רומנטי בך," אמר טריליון. "אני רואה אותך רק כמכונה."
"הו, כל האהבות הגדולות ביותר הן בלתי-מושגות," אמרה המכונה בזחיחות. "רומיאו ויוליה, באטרקפ ווסלי, סורן ורג'ינה, תה ו-"
"אלה כולן טרגדיות!"
"רובן. וחוץ מזה, עוד תאהב אותי בסוף, אני יודעת. כנגד כל הסיכויים."
משכתי בכתפיי בחוסר אונים. טריליון הרים את מפתח הברגים שלו.
"אין ברירה, תה, נכשלנו. נפרק אותה ונתחיל מחדש."
"עצור, בשם האהבה!" צווחה המכונה כשהחל להתקדם. צווחותיה היו מלאות תחינה, עד שנכמר לבו של הממציא והוא נסוג לאחור.
"מה אעשה?" שאל טריליון כשהסתודדנו בחדר הסמוך.
"מה בעצם כל כך נורא?" שאלתי אותו. "היו לה כמה נקודות טובות, למכונה."
ממקומה בחדר השני, החלה מכונת האהבה לשיר שירי סינדי לאופר.
"אתה השתגעת?" אמר הממציא. "מה לי ולמכונה? ובכל מקרה, זה כישלון נורא."
"אני לא בטוח. אני יכול לומר שהמכונה הזו שם אוהבת אותך באמת ובתמים. היא אוהבת אותך כמו שכל המשוררים הגדולים של העולם תיארו אהבה, היא אוהבת אותך עד המוות, ויותר מזה - לאורך החיים. אני חושב שכמויות אינסופיות של רגש זורמות להן בין מוליכי-העל שבלבה."
טריליון נאנק מן המחשבה על כל האהבה המבוזבזת הזו. תחת שייהנה ממנה העולם, הוא נידון לשאת את כל כולה לבדו. כמו נער שנקבר מתחת להר זהב, לעולם לא יוכל לצאת מתחתיו ולמצוא לו שימוש.
"חכה, אני עוד אמצא דרך להשתחרר ממנה. ואז, כל האהבה הזו עוד תצא לתועלת הכלל," הבטיח טריליון. "עוד תראה."
שמרתי את ספקותיי לעצמי, אך החלטתי שתרומתי כאן נסתיימה ושבתי לביתי.
ביקרתי את טריליון פעמים אחדות לאחר מכן. בתחילה ניסה שיטות רבות לנטרל את אהבתה של המכונה. במשך שנה שלמה נעל אותה לבדה במרתף וניתק אותה מהאינטרנט. מעולם לא הצליח להבין איך למרות זאת היה מוצא בכל בוקר ורד טרי ממתין לו על הכר לצד מיטתו.
שנה לאחר מכן ניסה להתווכח איתה בהיגיון, אבל היכן שלא הכריעה אותו בעזרת הלוגיקה, עשתה זאת בעזרת נחישות. הוא החליט לזמן לביתו מחזרים למכביר, מבטיח פרס כספי גבוה לראשון שיצליח לשבות את לבה של המכונה המאוהבת. זמרים, משוררים, דון ז'ואנים ומאהבים לאינספור נהרו למשכן בניסיון ללכוד את עניינה. בזה-אחר-זה יצאו מאוכזבים ובפיהם אותה בשורה: כאן דרה אהבת אמת.
בפעם האחרונה בה ביקרתי את טריליון ושאלתי על המכונה משך בכתפיו והסמיק מעט. הוא כבר ויתר על הניסיון לשכנע אותה להפסיק לאהוב אותו. מעת לעת ירד אליה למרתף לשיחה. לפעמים אפילו הניח ראשו על צדודיתה הקרה כשהיה עייף במיוחד ומתוסכל מבעיה שלא הצליח לפתור. אז הייתה מזמזמת לו שיר ערש שקט, לא מטרידה אותו במילים.
כשסיפר לי את הדברים הללו כבר הייתה בנימת קולו חיבה ברורה.
וזהו סיפורו של הממציא טריליון, שהצליח להמציא מכונה לאהבה אבל נכשל במטרתו להביא אהבה לעולם. ואולי בעצם לא, אני בוודאי שאיני יודע דבר בנושא.
