מטבח ילדות
אילו הייתי בונה מכונת זמן, הייתי עושה זאת ממאכלי-ילדות. פעם שקלתי להשתמש בריחות ישנים, אך גיליתי שאלה אינם עמידים דיים ומתפוגגים בקלות בחלוף הרגע. לכל היותר הם יכולים להשיב אותך אל העבר למספר דקות, שכן זה פרק הזמן שבו מבחינים בניחוח טרם מפסיקים להרהר בו. לכן עד שתתאושש מהסחרור שבמסע כבר תמצא עצמך עומד חזרה בהווה, רק זיכרונך מארח לך חברה. לא כך במאכלים. אלה מחזיקים מעמד משך ארוחה שלמה, וכל נגיסה יכולה להשיב אדם אל מטבח ילדותו. יש בהם משהו מופלא, כי עליהם להיות בנויים באופן מדויק כדי לפעול פעולתם. אינך יכול להזמין שניצל במסעדה ולצפות לנסוע בזמן. לא, יש איזה הרכב כימי מסוים ביותר שטעמו הוא טעם המזון שטעמת בילדותך, ואם סטית ולו במעט ממנו, תגלה שאין זו מכונת זמן כלל אלא ארוחת צהריים. אחת בה משהו תמיד יהיה חסר. אילו הייתי יכול, הייתי בונה מכונת זמן. למרבה הצער, פלא הנדסי זה נשגב ממני. איני מסוגל לחזור לעבר בכוחות עצמי. לכל היותר, אולי אוכל יום אחד לבנות מכונת זמן עבור מישהו אחר, שיבוא לבקר אותי בצעירותי. אולי זו דרכן של כל האימהות לגרום לנו לשוב לבקר. אם לא השבוע, אז לפני עשרים שנה.
