תשובות לעמיחי
- תה
- 28 בנוב׳ 2014
- זמן קריאה 1 דקות
כתב יהודה עמיחי:
"בית עזוב, מיד רואים שהוא עזוב
אדם עזוב, לא מיד רואים
כי בעיניו הפתוחות עדיין אור של זכרונות.
דלת נצבת באמצע השדה
אומרת, כאן היה בית.
נעל מושלכת או בגד מושלך
לא אומרים שכאן היה אדם."
הו יהודה, אילו היית יודע מה ערך חולצה זרוקה ספוגת ריחות בארונו של מישהו אחר, זמירות אחרות היית משמיע. לא רק אדם היא אומרת היה כאן, כי עולם.
אדם עזוב, גם אם לא רואים, תכף חשים. שכן הלא ידעת? אור זכרונות אינו מחמם. רק שאל את הכוכבים.
פוסטים אחרונים
הצג הכולאי-אז, כשהייתי צעיר, האמנתי שהעולם תמיד יוותר במקומו ואני במקומי. עד שבאחד
מבעד לסדק דק בחלון חיי, אני מחליף מילים עם אנשים אחרים. אולם גם סדק דק יכול להיות חשוף מדי, אם אדם עומד עירום מצדו האחר.
השמש אינה מחייכת, היא אינה משקרת, או מלטפת. היא אינה קופחת בזעם, ואף לא מעניקה או מנשקת ברכות. השמש איננה אדם. ובימים ההם, את היית לי לשמש.
