עגנון שאיש לא קורא
אני מהלך בתחנה המרכזית שבתל-אביב, מתבונן במאפים. אלה גורמים לי לחשוב על עגנון. כיצד תיאר את בעלי העסק בשנת 1908 בוזקים אבקת סוכר על מאפים ישנים כך שיראו טריים. איך רשם על אנשי-ירושלים האדוקים בדתם ומסרבים לעבוד את הארץ, ציין את מצוקת המגורים שביפו, עוד טרם הייתה תל-אביב, וכתב על יורדי-הארץ, שנסו משום חרפת-רעב, עוד טרם הייתה ארץ.
המנהג שריר וקיים, עגנון כבר איננו. אלה שמעולם לא קראו אותו רוכשים מאפים בתחנה המרכזית שבתל-אביב.
