עגנון שאיש לא קורא
- תה
- 28 בנוב׳ 2014
- זמן קריאה 1 דקות
אני מהלך בתחנה המרכזית שבתל-אביב, מתבונן במאפים. אלה גורמים לי לחשוב על עגנון. כיצד תיאר את בעלי העסק בשנת 1908 בוזקים אבקת סוכר על מאפים ישנים כך שיראו טריים. איך רשם על אנשי-ירושלים האדוקים בדתם ומסרבים לעבוד את הארץ, ציין את מצוקת המגורים שביפו, עוד טרם הייתה תל-אביב, וכתב על יורדי-הארץ, שנסו משום חרפת-רעב, עוד טרם הייתה ארץ.
המנהג שריר וקיים, עגנון כבר איננו. אלה שמעולם לא קראו אותו רוכשים מאפים בתחנה המרכזית שבתל-אביב.
פוסטים אחרונים
הצג הכולאי-אז, כשהייתי צעיר, האמנתי שהעולם תמיד יוותר במקומו ואני במקומי. עד שבאחד
מבעד לסדק דק בחלון חיי, אני מחליף מילים עם אנשים אחרים. אולם גם סדק דק יכול להיות חשוף מדי, אם אדם עומד עירום מצדו האחר.
השמש אינה מחייכת, היא אינה משקרת, או מלטפת. היא אינה קופחת בזעם, ואף לא מעניקה או מנשקת ברכות. השמש איננה אדם. ובימים ההם, את היית לי לשמש.
