חיפוש
תבנית
- תה
- 21 בנוב׳ 2014
- זמן קריאה 1 דקות
בפינת רחובות הוברמן-דיזינגוף שבתל-אביב תמיד אמצא זוג מתנשק. יש בי חשד שפעם נשיקה אדירה באמת התרחשה במקום, אחת שצרבה צורתה אל תוך הזמן-חלל, ומאז אנו נאלצים להתאים עצמנו למתווה שהותירה מאחור. אולי, הרהרתי לעצמי כשגיליתי זאת, אם רק אמתין שם לבדי עד שתחלפי בסביבה, ניפול לתבנית גם אנחנו. ואולי, הוספתי אז בהשלמה, אינך באה עוד, כי כבר נפלת לתוכה עם מישהו אחר.
פוסטים אחרונים
הצג הכולאי-אז, כשהייתי צעיר, האמנתי שהעולם תמיד יוותר במקומו ואני במקומי. עד שבאחד
מבעד לסדק דק בחלון חיי, אני מחליף מילים עם אנשים אחרים. אולם גם סדק דק יכול להיות חשוף מדי, אם אדם עומד עירום מצדו האחר.
השמש אינה מחייכת, היא אינה משקרת, או מלטפת. היא אינה קופחת בזעם, ואף לא מעניקה או מנשקת ברכות. השמש איננה אדם. ובימים ההם, את היית לי לשמש.
