top of page

יתושים

  • תמונת הסופר/ת: תה
    תה
  • 21 בנוב׳ 2014
  • זמן קריאה 1 דקות

באמצע הלילה אני נתקף געגוע בלתי-נסבל. מעין גירוד מציק שרק מתגבר בכל נגיעה שלי. הלוואי והיינו יודעים מבעוד מועד מי עוקץ אותנו עקיצות של געגוע. אך כמו עקיצות יתושים, גם הן מתחילות לגרד רק אחרי שהגורם להן עזב. אולי אז היינו מונעים ממנו להתקרב אלינו מלכתחילה. כי לעצור אותו מללכת, נדמה שלא היה אפשר.

פוסטים אחרונים

הצג הכול
תובנה פתאומית

אי-אז, כשהייתי צעיר, האמנתי שהעולם תמיד יוותר במקומו ואני במקומי. עד שבאחד

 
 
 
מבעד לסדק הדק

מבעד לסדק דק בחלון חיי, אני מחליף מילים עם אנשים אחרים. אולם גם סדק דק יכול להיות חשוף מדי, אם אדם עומד עירום מצדו האחר.

 
 
 
היית לי לשמש

השמש אינה מחייכת, היא אינה משקרת, או מלטפת. היא אינה קופחת בזעם, ואף לא מעניקה או מנשקת ברכות. השמש איננה אדם. ובימים ההם, את היית לי לשמש.

 
 
 
bottom of page