שפת הלב
התחיל שקט הערב, והשקט נמשך אל תוך הלילה. איני יודע מתי הפך לגעגוע. אולי היה שם קודם, נוהם חרש מהחזה. כגרגורי-רעב של לב המוכן לאכול רק מזון אחד. על רקע הדממה, רק עתה נשמע לאוזן. או אולי היה השקט השפה היחידה בה דיבר הלב עד כה, ולמשמעו החל סוף כל סוף להשיב.
