top of page

שפת הלב

  • תמונת הסופר/ת: תה
    תה
  • 20 בנוב׳ 2014
  • זמן קריאה 1 דקות

התחיל שקט הערב, והשקט נמשך אל תוך הלילה. איני יודע מתי הפך לגעגוע. אולי היה שם קודם, נוהם חרש מהחזה. כגרגורי-רעב של לב המוכן לאכול רק מזון אחד. על רקע הדממה, רק עתה נשמע לאוזן. או אולי היה השקט השפה היחידה בה דיבר הלב עד כה, ולמשמעו החל סוף כל סוף להשיב.

פוסטים אחרונים

הצג הכול
תובנה פתאומית

אי-אז, כשהייתי צעיר, האמנתי שהעולם תמיד יוותר במקומו ואני במקומי. עד שבאחד

 
 
 
מבעד לסדק הדק

מבעד לסדק דק בחלון חיי, אני מחליף מילים עם אנשים אחרים. אולם גם סדק דק יכול להיות חשוף מדי, אם אדם עומד עירום מצדו האחר.

 
 
 
היית לי לשמש

השמש אינה מחייכת, היא אינה משקרת, או מלטפת. היא אינה קופחת בזעם, ואף לא מעניקה או מנשקת ברכות. השמש איננה אדם. ובימים ההם, את היית לי לשמש.

 
 
 
bottom of page